אין כיום הנחיות ברורות הנוגעות לטיפול בחולי לב המצויים בסיכון לדימום מדרכי העיכול וזקוקים לתרופות נוגדות דלקת ממשפחת NSAIDs. חוקרים מהונג קונג העריכו כי טיפול באמצעות תרופות נוגדות דלקת המעכבות COX-2 באופן סלקטיבי יראה יתרון בהשוואה לטיפול באמצעות תרופות נוגדות דלקת שאינן סלקטיביות, כאשר יינתנו בשילוב עם מעכבי משאבות פרוטונים (PPIs) לחולי לב המטופלים באספירין עם מאורע של דימום מדרכי העיכול העליונות (UGIB) בעברם.
עוד בעניין דומה
במחקר אקראי, כפול סמיות (שהכותבים מדגישים כי נערך באופן עצמאי ללא מימון של חברת תרופות) שנערך במרכז רפואי אקדמי בהונג קונג, נכללו חולים עם דלקת מפרקים ומחלה קרדיווסקולרית, שהתקבלו לבית החולים עם מאורע של UGIB והיו תחת טיפול ב- NSAIDs ובאספירין. לאחר תהליך ריפוי של הכיב המדמם, נעשתה חלוקה אקראית של המשתתפים לקבל טיפול בצלקוקסיב במינון 100 מ"ג פעמיים ביום בשילוב אסומפרזול במינון 20 מ"ג אחת ליום, או בנפרוקסן 500 מ"ג פעמיים ביום בשילוב אסומפרזול 20 מ"ג אחת ליום, למשך 18 חודשים. כל המטופלים טופלו באספירין במינון 80 מ"ג אחת ליום.
בין השנים 2005-2012 גויסו כ- 514 מטופלים למחקר. מאורע חוזר של UGIB אירע בכ- 14 מטופלים מקבוצת הצלקוקסיב, וב- 31 מטופלים בקבוצת הנפרוקסן במהלך תקופת מעקב של 18 חודשים. ההיארעות המצטברת של דימום חוזר מדרכי העיכול הייתה 5.6% בקבוצת הצלקוקסיב, בהשוואה ל- 12.3% בקבוצת הנפרוקסן (HR 0.44; 95% CI 0.23-0.82; P=0.01). במהלך תקופת המחקר לא נמצא הבדל משמעותי בשיעורם של אירועים לבביים בין שתי הקבוצות. 8% מקבוצת המטופלים בצלקוקסיב ו- 7% מקבוצת המטופלים בנפרוקסן הפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי. לא אירעו מקרי תמותה הקשורים לטיפול במהלך תקופת המחקר.
החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים הסובלים ממחלה קרדיווסקולרית עם מאורע של UGIB בעברם, ונזקקים לטיפול באספירין וב- NSAIDs, שילוב של צלקוקסיב ו- PPI הוא הטיפול המועדף על מנת להפחית את הסיכון למאורע חוזר של UGIB, ורצוי להימנע ממתן נפרוקסן, על אף העובדה שהוא נתפס כבטוח יותר מבחינה לבבית.
מקור:
Chan, Francis KL, et al. Gastrointestinal safety of celecoxib versus naproxen in patients with cardiothrombotic diseases and arthritis after upper gastrointestinal bleeding (CONCERN): an industry-independent, double-blind, double-dummy, randomised trial. The Lancet (2017).
ערכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ
תגובות