יש חשיבות קלינית רבה לקביעת הסיכון לאדנוקרצינומה של הוושט ולוושט על שם בארט אשר מהווה גורם סיכון בפני עצמו. לפיכך, פותח במחקר זה מודל לניבוי הסיכון למחלות אלו על סמך משתנים רבים כולל משתנים גנטיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים פיתחו מודלים מקיפים בכדי לקבוע את הסיכון ל'ושט על שם בארט' (Barrett’s esophagus, BE) או אדנוקרצינומה (esophageal adenocarcinoma- EAC) בהתבסס על גורמים גנטיים ושאינם גנטיים.
לצורך כך נעשה שימוש במאגר מידע שכלל 3,288 מטופלים עם BE,י2,511 מטופלים עם EAC ו-2,177 מטופלים בקבוצת הבקרה. נאסף מידע בנוגע ל-23 משתנים גנטיים הקשורים לסיכון ל-BE או EAC, ובוצע דירוג סיכון פולי-גני (polygenic risk score- PRS) עבור מקרי מבחן וביקורת ע"י סכימת האללים עבור וריאנטים שונים כפי שהוצאו ממחקרי ריצוף גנומי.
בנוסף, נאסף מידע על גורמים דמוגרפיים ואורח חיים (גיל, מין, עישון, BMI, שימוש בתרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידליות וסימפטומים של רפלוקס גסטרו-ושטי (gastroesophageal reflux disease-GERD). מודלים של סיכון עם קומבינציות שונות של גורמי הסיכון הלא גנטיים וה-PRS הושוו לצורך הדיוק בזיהוי חולים ב-BE או EAC באמצעות אנליזת "האזור מתחת לעקומת המפעיל".
החוקרים מצאו כי משתתפים עם ברבעון הסיכון הגבוה ביותר, בהתבסס על PRS, היו בעלי סיכון גבוה פי 2 ל-BE או EAC מאשר משתתפים ברבעון התחתון. מודלים של סיכון אשר פותחו על בסיס נתונים דמוגרפיים ואורח חיים או סימפטומים של GERD זיהו חולים ב-BE ו-EAC עם שטח מתחת לעקומה של 0.637-0.667.
שילוב המידע בנוגע לנתונים דמוגרפיים ואורח חיים עם המידע בנוגע לסימפטומים של GERD זיהה חולים ב-BE עם שטח מתחת לעקומה של 0.793 וחולים עם EAC עם שטח מתחת לעקומה של 0.745. הכללת ה-PRS עם מידע זה הגדילה רק במעט את השטח מתחת לעקומה עבור BE (ל-0.799) ו-EAC (ל-0.745).
לסיכום, במחקר זה נעשה שימוש בשלושה מאגרי מידע גדולים בנוגע למטופלים ממחקרים על BE או EAC בכדי לפתח מודל לניבוי הסיכון על סמך גורמים גנטיים, קליניים ודמוגרפיים/אורח חיים. החוקרים זיהו כי PRS הגביר את ההבחנה והקלסיפיקציה המחודשת של אנשים עם BE ו-EAC לעומת אנשים ללא מחלות אלו. עם זאת, השיפור בסיווג החולים אינו מספק בכדי להצדיק את השימוש הקליני ב-PRS.
מקור:
Dong, J. et al. (2018) gastroenterology. 154(5)