במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology, החוקרים רצו לקבוע האם רמת הדלקת ההיסטולוגית (מיקרוסקופית) בחולי מחלות מעי דלקתיות משפיעה על הסיכון להידבק בזיהומים חמורים.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע על ידי מעקב אחר 55,626 חולים עם מחלות מעי דלקתיות שאובחנו בשנים 1990 עד 2016 ושפעילות המחלה שלהם נוטרה באמצעות דגימות ביופסיה עד 2016. זיהומים חמורים הוגדרו כבעלי אבחנה של מחלות זיהומיות באשפוז במרשם החולים הלאומי השוודי.
החוקרים השתמשו ברגרסיה על שם קוקס (Cox regression) כדי להעריך את יחסי הסיכון (HRs) לזיהומים חמורים ב-12 החודשים שלאחר תיעוד הדלקת היסטולוגית (לעומת הפוגה היסטולוגית), תוך התאמה לגורמים חברתיים ודמוגרפיים, מחלות נלוות כרוניות, ניתוחים קודמים הקשורים למחלות מעי דלקתיות ואשפוז. כמו כן, ההשפעה של תרופות הקשורות למחלות מעי דלקתיות שוקללה בניתוחי הרגישות.
מתוצאות המחקר עולה כי למטופלים עם דלקת היסטולוגית היו שיעורים גבוהים יותר באופן מובהק של זיהומים חמורים בהשוואה לאלה בהפוגה היסטולוגית: 4.62 (רווח בר סמך 95%, 4.46-4.78) לעומת 2.53 (רווח בר סמך 95%, 2.36-2.70) זיהומים לכל 100 שנות מעקב, בהתאמה, עם יחס סיכון מותאם של 1.59 (רווח בר סמך 95%, 1.48-1.72).
באופן ספציפי, הסיכון המוגבר היה עקבי עבור שני הסוגים העיקריים של מחלות מעי דלקתיות - קוליטיס כיבית (יחס סיכון מותאם 1.68, רווח בר סמך 95%, 1.51-1.87) ומחלת קרוהן (יחס סיכון מותאם 1.59, רווח בר סמך 95%, 1.40-1.80), כמו גם עבור אלח דם (יחס סיכון מותאם 1.66, רווח בר סמך 95%, 1.28-2.15) וזיהומים אופורטוניסטיים (יחס סיכון מותאם 1.71, רווח בר סמך 95%, 1.22-2.41).
בסך הכל, התוצאות היו עקביות בין קבוצות גיל, מין ורמת השכלה, ונשארו ללא שינוי במידה רבה לאחר התאמה לתרופות הקשורות למחלות מעי דלקתיות (יחס סיכון מותאם 1.47, רווח בר סמך 95%, 1.34-1.61).
החוקרים סיכמו כי דלקת היסטולוגית במחלות מעי דלקתיות היא גורם סיכון עצמאי לזיהומים חמורים, כולל אלח דם וזיהומים אופורטוניסטיים. השגת הפוגה היסטולוגית עשויה להוריד את הסיכון לזיהומים בחולים אלה, תוך שימת דגש על חשיבות ניהול דלקת לא רק כדי לשלוט בתסמיני המחלה אלא גם כדי להפחית את סיכוני הזיהום.
מקור: